טטיאנה
אחד הדברים שאנחנו, כהורים, עושים מאמצים ללמד את הילדים שלנו, הוא לדעת לחכות ולדחות סיפוקים.
לפעמים אדם מקבל, לא את התכונה שהוא רוצה, אלא הזדמנות להשתמש בה.
אנשים שרוצים להיות אמיצים, לא מקבלים אומץ, אלא הזדמנות להפגין את האומץ שאולי חבוי עמוק בתוכם.
כדי לשכלל את הסבלנות, אנחנו נתקלים באירועים שמזמינים אותנו להשתמש בה:
הזמן שעוד צריך לחלוף עד החופשה הקרובה, נסיעה ארוכה עד שנגיע ליעד הבא שלנו, עבודה קשה או מורכבת שבסופה נהנה מהתוצאות, כל אלה דורשים סבלנות ואורך רוח שחשובים כל כך לחיים שלנו.
אנחנו מנצלים תאריכים "עגולים" ובסיכומי שנה וחגיגות תחילת שנה חדשה, מקבלים החלטות לשנה הבאה, בונים תכניות ומצפים לאירועים שיתרחשו בהמשכה, תכנון שנתי כזה דורש סבלנות מהסוג שאנחנו לומדים לשכלל לאורך כל החיים שלנו.
בראש השנה היהודי נוהגים לומר "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה" וככה אנחנו מתייחסים גם לראש השנה האזרחי, מאחלים לעצמנו ולאהובים שלנו שכל הקשיים שחווינו בשנה שעברה נעלמו ושהשנה החדשה תביא איתה ברכה ושמחה.
הצילומים עם טטיאנה הם באוירת השנה החדשה, אבל, הבעת הפנים שלה גורמת לי, ובטח גם לכם, למחשבות.
