אני מאמינה שלכולנו יש צלקות שמקשטות לנו את הנפש.
לחלקנו הן קטנות, חסרות משמעות לכאורה, אבל אם ניזכר במקורן, נגלה עולם מלא בסיפורים שאולי שכחנו את המילים שלהם.
ולחלקנו, הן עמוקות ומשמעותיות – לא רק מסמלות את מה שעברנו, אלא גם סוללות את הדרך להמשך חיינו.
טליה הגיעה אליי עם רעיון מיוחד לפורים. היא עיצבה בעצמה תלבושת מדהימה, שמספרת את כל מה שהיא עוברת עמוק בתוכה. התלבושת הייתה לא רק חגיגית, אלא גם טעונה במשמעות אישית, סמלית ורגשית.
נסענו יחד ללטרון, לכנסייה קסומה ששימשה רקע מושלם לצילומים. שם, בין הקירות העתיקים והאווירה השקטה, טליה נתנה ביטוי לעולמה הפנימי – לנגינה בגיטרה, לרגישות שלה, ולמסע הרגשי שהיא עוברת.
אני מרגישה שהתהליך הזה היה עבורה לא רק הזדמנות ליצור תמונות ייחודיות, אלא גם דרך לרפא, להרגיע, ולתת מקום לצלקות שלה – לא עוד משהו שמסתירים, אלא משהו שמקשט את סיפור חייה.
כי לפעמים, דרך העדשה, אנחנו לא רק רואים את עצמנו, אלא גם לומדים לחבק את כל מה שהפך אותנו למי שאנחנו היום.