אירה
אני אוהבת את ההבדלים ביניכן. את הדרך השונה שלכן להתכונן לצילומים, את הגיוון בין מה שכל אחת מכן רוצה ממני ומעצמכן, אפילו בלי שתבינו זה מה שקורה, כי כל אחת חיה בתוך עצמה וחווה את החוויות שלה.חלקכן נכנסות בסערה לתוך הסטודיו, אולי לפני השעה שקבענו, והן כבר "בפנים", מתחילות לדבר איתי על התמונות שאנחנו מתכננות לצלם, הן מתארגנות. הפנטזיה שלהן, כמו וירוס, מדבקת ומשפיעה גם עלי, ואחרי חצי שעה, אנחנו שואבות רעיונות אחת מהשניה.
כשהן עוזבות את הסטודיו, הוא נראה כאילו חלף בו הוריקן, במובן הטוב. חשוב לי לציין שהמקרים האלה הם המיעוט.
אחרות, כשהן חוצות את מפתן הסטודיו, מיד מתמסרות לרצון של הצלמת, במקרה שלי, אמנית.
אני מסתכלת על האדם שמולי, ואחר כך על הפנימיות שלי ומתחילה לחלץ אסוציאציות שצצו לי.
בתהליך השיחה והצילום של אירה, הרגשתי רוגע ושלווה שהשרו עלי איזון. זאת התחושה שאני מקשרת אצלי עם פרחים, והיא עוזרת לי לייצר תמונה אמנותית.
גם אירה, בעצמה, נדמה לי שהיא סופגת את הרוגע הזה.איזה סוג של יצירה אני עושה הכי טוב? את שתיהן. אני אוהבת שאתן כל כך שונות ומגוונות.
