ויקטוריה – דרקולה
אני משוכנעת שצלמת שלא נמצאת אף פעם מהצד השני של מצלמה נתקלת בקושי להסביר את הרעיון שלה לדוגמנים. אנשים רבים ואינספור תמונות חולפות מול ענייך, את צריכה לחוות סוג של שינוי כדי לא להישאר סחוטה רגשית. לכן לעתים אני הופכת מצלמת לדוגמנית. אבל גם כדוגמנית אני מנסה שלא ליפול לקלישאות ושגרתיות. בפעם הזאת ברחתי כל כך רחוק, שמצאתי את עצמי בסופו של דבר בעולם הערפדים. אחרי הכל, מי לא נמשכת לנעורים אין סופיים, נכון?
