אנה

פרקסיטלס, הפסל היווני העתיק, היה מאוהב באישה בשם פרינה. היא היתה חכמה מאד וביקשה ממנו להציג לה את אחת היצירות שלו כהוכחה לאהבתו. פרקסיטלס רצה לאפשר לה לבחור בעצמה, אבל פרינה רצתה לדעת אילו מהעבודות הוא מחשיב בעצמו לטובה ביותר שלו. למחרת, כשפרינה רצה לתוך חדר בצעקות "שריפה!" הפסל לקח אחז בראשו וזעק "אם סאטיר או ארוס ישרפו - זה הסוף שלי." כך פרינה גילתה מה יצירת המופת האמיתית, בשלב מאוחר יותר היא נתנה את הפסל כמתנה לעיר הולדתה. זאת היתה ארוס. מה רציתי לומר? לפעמים, כשאני מצלמת צילומי עירום לאישה מדהימה ויפהפיה, אני חושבת שלו הנשים האלה חי בימים ההם והיו מודליות עירום של פסלים יווניים - יצירות המופת ששרדו לאורך השנים לא היו "ארוס" אנה - את מדהימה.